הכרעת דין בתיק ת"ד 12243-08-10 - פסקדין

אקדים אחרית לראשית ואודיע כי הנאשם זכאי בדינו.

כתב האישום:

הנאשם הואשם בכך כי בעת היותו מתנדב במשטרת ישראל נהג בניידת משטרתית ביום 6.6.09 בשעה 00:10 בכביש 4 מכיוון דרום לצפון. במושב לידו ישב מתנדב נוסף, מר ברכה שמואל, השניים קיבלו קריאה לאירוע. הנאשם נהג בניידת במהירות של כ-130 קמ"ש, שלא הייתה סבירה לתנאי הדרך, ובשלב מסוים איבד את השליטה על הרכב, סטה לימין הכביש, חצה את השול ואת התעלה שלאחריו, עד שנבלם לבסוף בסבך הקוצים שבצידי הדרך.

כתוצאה מהתאונה נחבל המתנדב מר שמואל ברכה שישב לצידו של הנאשם ונדרש לטיפול רפואי. כמו כן נגרם נזק לניידת. 

הנאשם הואשם אפוא, בביצוען של העבירות הבאות:

נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו-38 (2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א, 1961, נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה, גרימת נזק לגוף ורכוש, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה, הפרת הוראות  מיוחדות לנוהג ברכב ביטחון, עבירה לפי תקנה 94 לתקנות התעבורה וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה.

תשובת הנאשם לכתב האישום וגדר המחלוקת:

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען שאינו אחראי לגרימתה של התאונה. אקדים ואציין, כי התאונה אירעה מיד לאחר שהנאשם 'נכנס' עם הניידת בה נהג, למהמורה הקיימת בכביש, ברוחב של כמטר. על נתון עובדתי זה אין מחלוקת בין הצדדים. אולם, המדינה סבורה, כי באם הנאשם היה נוהג במהירות סבירה במקום, כי אז, למרות המהמורה בכביש, לא הייתה מתרחשת התאונה. היא תולה את התרחשותה של התאונה בנהיגתו המהירה של הנאשם וחוסר הזהירות אשר הפגין לשיטתה. מאידך, הנאשם תולה את קיומה של התאונה הן בקיומה של המהמורה והן בכך שבשל המהמורה נגרם לו תקר באחד הצמיגים הקדמיים של הרכב, דבר אשר גרם, לשיטתו, להיותה של התאונה בלתי נמנעת.

ראיות התביעה:

המדינה העידה את בוחן התנועה מר שי נטל (להלן: "הבוחן המשטרתי"), אשר בדק את זירת האירוע, חקר את הנאשם (ת/1) וערך חוו"ד (ת/2).  כמו כן, ערך הבוחן ניסוי עם ניידת בוחנים מסחרית, בנוכחות הנאשם, כאשר הוא נוסע במהירות 80 קמ"ש (המהירות המקסימאלית המותרת במקום) ובמהירות של 100 קמ"ש, חולף מעל המהמורה במהירויות אלה, ובוחן בהתאם את 'תגובת הרכב' לכך.

הבוחן מאשר בעדותו, כי בכביש מהמורה ברוחב של כמטר, וכי מכיוון הנסיעה בו הגיע הנאשם לא ניתן להבחין במהמורה. עוד ציין, כי בכיוון נסיעת הנאשם, מוצבים תמרורי א35 (סכנת החלקה). לדבריו, העובדה שערך את הניסוי באמצעות רכב מסחרי ולא רכב פרטי כמו הרכב בו נהג הנאשם פועלת לטובת הנאשם. לרכב המסחרי מרכז כובד גבוה יותר מהרכב הפרטי בו נהג הנאשם. נתון זה מגביר את הסיכויים לאיבוד השליטה על הרכב או לסטייה ממסלול נסיעתו ועל כן הדבר פועל, לכאורה, לטובתו של הנאשם.

הבוחן שלל את טענת הנאשם לפיה חוסר אוויר בצמיג הקדמי שמאלי של הרכב נשוא התאונה, נגרם כתוצאה מהמהמורה שבכביש. עם זאת, הוא הבהיר כי הוא לא בדק את הרכב בעניין זה ולא היה ער לטענה זו. הוא הוסיף, כי לאור ניסיונו המקצועי, האפשרות הסבירה יותר היא שחוסר האוויר בצמיג אינה תוצאה של מהמורה בכביש, אלא תוצאה של ירידה לשול. נסיעה במהירות סבירה במקום ואולי אף גבוהה יותר, לא הייתה גורמת לירידת האוויר בצמיג. במקום נוסעים אלפי נהגים מדי יום, במהירות גבוהה מזו המותרת במקום, ולו היה ממש בטענת הנאשם, היו רכבים נוספים סוטים ממסלול נסיעתם ונקלעים לתאונה, והוא כבוחן היה בוודאי נדרש להגיע למקום ולבחון תאונות אלה - דבר זה לא קרה, ומכאן ביקש הבוחן ללמוד, כי אין ממש בטענה שהעלה הנאשם.

המדינה העידה גם את מר עדאל נמוז, מהנדס את"ן חוף (להלן: "מהנדס את"ן"). עד זה ערך את המסמכים ת/6 ו-ת/7.

ב-ת/6 פנה מהנדס את"ן למר ראובן אדרי, מנהל החברה הלאומית לדרכים במרחב צפון, והתריע בפניו במכתב מיום 11.10.09, על קיומה של מהמורה בכביש בזו הלשון (ההדגשה שלי - ש.ב):

"בכביש 4, ק"מ 185.5, מול הכניסה לגבע כרמל, ישנה שקיעה לכל רוחב החתך בכביש 4, השקיעה הזו גורמת לקפיצה של כלי הרכב העוברים בכביש 4. מדובר במפגע תשתיתי, הדורש טיפול מיידי ותיקון השקיעה. ראה תמונה בהמשך. מועבר להמשך טיפולך."

ב-ת/7, מכתב שנערך בתאריך שנערך ת/6, פנה מהנדס את"ן לבוחן המשטרתי, וציין בפניו, כי ביצע סיור במקום ביום 10.8.09, ומצא בין היתר, כי ישנה שקיעה בכביש, וכי השקיעה "גורמת לקפיצה קלה לכלי הרכב שעוברים בכביש 4", וכן ציין כי "מדובר במפגע תשתיתי" אשר בעניינו הועברה פנייה לחברה הלאומית לדרכים לצורך תיקונו.

מהנדס את"ן העיד בבית משפט וטען, כי השפעת המהמורה על נהגים היא השפעה  מינורית, ובכוחה לכל היותר לגרום לקפיצה קטנה של הרכב בעת נסיעה. הדבר תלוי במהירות הנסיעה, ככל שמהירות הנסיעה גבוהה יותר, הקפיצה רצינית יותר, כדבריו. לו נוסע רכב במהירות חוקית של כ-80 קמ"ש, הדבר יגרום ככל היותר לתנודה קטנה. לדבריו, אם היה מדובר במפגע בעל השלכות קריטיות, היו ננקטות פעילות דרסטיות יותר, כגון, סגירת הכביש. ככל שהיה מתרחש אירוע דרסטי כזה, הדבר היה מובא, מן הסתם, לידיעתו והוא היה מנחה את הגורמים המופקדים לפעול בהתאם. דבר כזה לא אירע. הוא הוסיף וציין, כי הוא דרש בפנייתו למנהל החברה הלאומית לדרכים במרחב צפון, לטפל באופן מיידי במהמורה, ונקט בלשון זו כי כך הוא עושה בכל פנייה שלו אליהם. ככל שהיה מדובר במפגע קשה המסכן סיכון של ממש את הציבור ולא סובל דיחוי, הוא היה מבקש לבצע חסימה של ציר הנסיעה. הוא אישר, כי הוא לא היה מעורב בניסוי שערך בוחן התנועה ולא נדרש כלל לנושא.

המתנדב מר רז שחר היה השוטר הראשון שהגיע מיד לאחר התאונה לזירת התאונה. העד ערך את הדו"חות - ת/8 ו-ת/9.

ב-ת/8 מציין מר שחר, כי הגיע למקום האירוע בשעה 00:40, על פי קריאה שקיבל במכשיר הקשר, הוא הגיע למקום עם מתנדב נוסף בשם אריאל באומל (לא מופיע כעד תביעה ולא הובא לעדות). הניידת נראתה מעבר לתעלה שמימין לכביש 4, לכיוון צפון, בק"מ ה- 185.5 לערך, כ-100 מ' מצפון לכניסה ליישוב גבע כרמל. הוא זיהה במקום את שני המתנדבים המוכרים לו מהשירות במשטרה (הנאשם ומר שמואל ברכה). הנאשם הציג עצמו כמי שנהג בניידת.